16.12.2012

תמונת מצב: 37 ימים לבחירות


השבוע האחרון היה דל למדי באירועים פוליטיים, לפחות עד להתפטרותו של שר החוץ ליברמן (שעוד מוקדם לראות את השפעתה בתחזית הבחירות). אולם מנגד, הימים האחרונים היו רוויים בסקרים, 7 מהם פורסמו בתוך יומיים בלבד. את תמונת המצב של השבוע נקדיש לסקרים אלו וננסה להדגים באמצעותם כמה מאפיינים של המודל הסטטיסטי העומד בבסיסו של ניתוח-העל של בטל בשישים.

בהשוואה לתמונת המצב האחרונה, תחזית בטל בשישים נותרה כמעט ללא שינוי - גם מבחינת הגושים וגם מבחינת המפלגות עצמן - כאשר גוש הימין שומר על כוחו עם תחזית של כ-67 מנדטים ואילו גוש השמאל נע סביב 44 מנדטים. מפלגות המרכז אוספות את הפירורים הנותרים, אולם מלבד יש עתיד הן מתקשות להתבסס מעל אחוז החסימה.

בסקרים עצמם, התמונה כמובן הרבה יותר תנודתית ועוזרת להבטיח שמדורי הבחירות בעיתונים לא יאבדו את מטה לחמם. סקר אחד חזה לבית היהודי 16 מנדטים, בסקר אחר גוש הימין צנח לפתע ל-63 מנדטים, מעקב אחרי התנועה ויש עתיד הרגיש לעתים כמו מסע ברכבת הרים ומהמפלגות הננסיות נשמעו לעתים שאגות נמר, שמיד לאחר מכן התברר כנמר של נייר. איך עושים סדר בתוצאות? בפוסט הקודם כתבנו שמספר שווה אלף מילים. אז בואו נתחיל מהמספרים עצמם...


בטבלת תוצאות הגושים שלעיל מופיעים הסקרים של השבוע האחרון, כאשר בסוגריים מופיע השינוי לעומת הסקר האחרון שבוצע ע"י אותו מכון סקרים (גם אם פורסם באמצעי תקשורת אחר). בשורות התחתונות מופיע הממוצע השבועי ואחריו התחזית המעודכנת של בטל בשישים. בטבלה נוספת מופיעות התוצאות של המפלגות המובילות בכל גוש:

שני סקרים קופצים מיד לעין: זה של וואלה/טלסקר מה-10.12, בו המרכז נוסק ל-15 מנדטים והימין צונח ל-63 בלבד, וזה של ערוץ הכנסת/פאנלס מה-13.12, בו דווקא המרכז נופל ל-9 מנדטים ואילו גוש הימין בשיאו עם 68. ניתן לראות, אולם, שבשני הסקרים השינוי לעומת הסקר הקודם הוא הגדול ביותר, ולכן על רקע שאר התוצאות, סביר להניח שאלו פשוט חריגות זמניות. חריגות כאלו ישפיעו על הממוצע השבועי, אבל אפילו במדד פשוט כמו החציון השפעתן תימחק. על אחת כמה וכמה בניתוח-העל של בטל בשישים, שמשתמש במדדים סטטיסטיים יציבים וגם לוקח בחשבון את הסטיות של מכוני הסקרים.

ניתן גם להתרשם כי בטל בשישים חורג במקצת בתחזיתו עבור גושי המרכז והשמאל. יש לכך מספר סיבות:
ראשית, חלק זה של המפה הפוליטית מכיל היום יותר מפלגות קטנות, חלקן גבוליות שרוקדות סביב אחוז החסימה.
שנית, ישנה קבוצה גדולה הרבה יותר של מתלבטים בגושים אלה, שנעים בין מספר רב יותר של מפלגות, גם בתוך כל גוש וגם ביניהם. בגוש הימין, לעומת זאת, המתח היחיד שמסתמן נכון להיום הוא בין הליכוד-ביתנו לבית היהודי, בעוד ש"ס ממאנת להמריא ולא מצליחה להבקיע את תקרת 11-12 המנדטים ויהדות התורה ישרה כסרגל עם תחזית של 6 מנדטים.
לבסוף, לבטל בשישים ישנה פרספקטיבה רחבה בהרבה משבוע בודד. המודל לוקח בחשבון מגמות קצרות וארוכות טווח, כאשר המשקל ביניהן משתנה לטובת אלו קצרות הטווח כאשר אנו קרבים ליום הבחירות.

הערה לסיום:
גם במערכת בחירות פרלמנטרית, בה לגושים ישנה השפעה מכרעת על קביעת המועמד שיקבל זכות ראשונים לנסות להרכיב קואליציה, ישנה עדיין חשיבות לא מבוטלת לגודלה של המפלגה הגדולה ביותר. שיקול זה עמד בוודאי מאחורי איחוד הרשימות של הליכוד וישראל-ביתנו ומאחורי הניסיונות הכושלים לבצע איחוד רשימות בגושי השמאל והמרכז.
במערכות הבחירות האחרונות מסתמנת מגמה ברורה של ירידה בכוחה של המפלגה הגדולה (אם לטובת מפלגות אחרות באותו גוש או בשל זליגת מנדטים לגוש אחר). את הפוסט הקרוב נקדיש לתופעה זו וננסה לענות על התהייה: האם התוצאות של 35 מנדטים לליכוד-ביתנו בסקרים של ידיעות אחרונות/דחף וסופהשבוע/גיאוקרטוגרפיה הם בבחינת סנונית המבשרת את בוא העתיד?

אין תגובות:

פרסום תגובה